פסק-דין בתיק ס"ע 18855-10-10

1.              הסוגיה הדורשת הכרעה בתביעה זו הינה האם פוטר התובע, כטענתו, שלא כדין מפני שהתלונן בפני מעסיקו  - הנתבע - על אפלית עובדים יוצאי ברית המועצות לשעבר.  הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי סיום העסקתו היה כדין בשל הגיעו לגיל פרישה חובה, כהגדרת מונח זה בחוק גיל פרישה, התשס"ד - 2004 (להלן - חוק גיל פרישה).  

2.              על  העובדות הבאות לא היתה מחלוקת.  התובע יליד 26.10.40 ועלה ארצה מבריה"מ לשעבר.  על פי התובע - והדבר לא נסתר על ידי הנתבע - עליתו ארצה היתה בשנת 1992 כשהוא בעל תואר שני במתמטיקה ותואר שלישי בהנדסת מכונות, ששניהם הוענקו לו בבריה"מ.  התובע הועסק על ידי הנתבע בפקולטה למתמטיקה (להלן - הפקולטה) בתקופה 8/2009 - 10/1997 כעובד שכיר במעמד חבר סגל נלווה.  בתפקידו זה שימש התובע ברוב הפעמים כמתרגל, ומספר פעמים כמרצה בקורסים שהתקיימו במסגרת הפקולטה.  כך, בשנות הלימודים תשס"א-תשס"ט הועסק התובע כמתרגל ב- 47 קורסים וכמרצה בחמישה קורסים (נספח 1 לכתב ההגנה).  העסקתו היתה על פי כתבי מינוי זמניים, לתקופה של סמסטר אחד, ובהיקפי משרה חלקית ומשתנה.  רוב התקופה הועסק בהיקפי משרה קטנים מחצי משרה.  

3.              התובע העיד מטעמו.  מטעמו של הנתבע העידו פרופ' יהודה פינצ'ובר, ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן דיקן הפקולטה לענייני הוראה וכן מר יגאל כהן, סגן ראש אגף משאבי אנוש בנתבע. 

תלונות התובע לנתבע בדבר אפליה

4.              אין מחלוקת כי במספר הזדמנויות התלונן התובע בפני הנתבע על אפליה של עולים חדשים מבריה"מ, בעלי תואר שלישי שהם חברי סגל נלווה, בכל הקשור לשיבוצם בפקולטה למשרות מרצים במובחן ממתרגלים.  מעדות התובע התברר כי תלונות אלה החלו עוד טרם העסקתו בפקולטה, עת הועסק בפקולטה אחרת (עמוד 7 לפרוטוקול).  תלונותיו אלו של התובע באו לאחר שהתובע שובץ למשרת מתרגל במקום למשרת מרצה ובכך נכזבה ציפייתו.  תלונתו הראשונה בפקולטה היתה בשנת 2004.  לאחר שבקשתו מהפקולטה לשבצו למשרת מרצה - במובחן ממתרגל - לא נענתה (סעיף 14.2 ונספחים 44-45 לתצהיר התובע) פנה התובע לנשיא הנתבע ביום 17.10.04 במכתב שכותרתו "הפתרון הסופי" ובו הלין על כך שהפקולטה, בשל בעיות כספיות, אינה ממנה למשרת מרצה רשימה של עולים חדשים יוצאי בריה"מ אותם פרט התובע במכתבו, ובכך מתקרבת הפקולטה ל"פתרון הסופי" של ניקוייה ממרצים שהם עולים חדשים כאמור. 

5.              שנה אחר כך, בחודש 10/05 (נספח 2 לכתב התביעה), לאחר שלא שובץ למשרת מרצה בקורס משוואות דיפרנציאליות רגילות, פנה התובע למשנה לנשיא הנתבע לעניינים אקדמיים וביקש כי יתאפשר לו לשמש כמרצה בחינם.  פניתו נדחתה, בין היתר, בשל כך שהפקולטה משבצת את המרצים על פי תרומתם להוראה (נספח 3 לכתב ההגנה).  בחודש 1/2009, לאחר ששובץ למשרת מתרגל במקום למשרת מרצה, פנה התובע בכתב לנשיא הטכניון והלין על אפלית עולים מבריה"מ בעלי תואר שלישי בשיבוץ למשרת מרצים, תוך שהוא מפרט רשימה של 10 שמות (סעיפים 5-5.1 ונספח 11 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול).  הנתבע ערך בירור של התלונה וקיבל את תשובת הפקולטה אשר שללה את התלונה מכל וכל תוך שהיא מפרטת לגבי כל אחד מהשמות את הסיבה לאי השיבוץ במשרת מרצה - סיבות שכללו היעדר רצון של חלק מהאנשים לשמש כמרצים בפקולטה.  הושבה לתובע תשובה, בשם המשנה לנשיא של הנתבע, כי לא נמצא בסיס לתלונתו (סעיף 5.3 ונספח 12 לתצהיר התובע; סעיף 15 לתצהיר פרופ' פינצ'ובר).

6.              בעקבות מכתבו של התובע התקיימה פגישה בינו לבין דיקן הפקולטה, פרופ' רובינשטיין, בחודש 2/2009.  בפגישה זו לא נענתה בקשת התובע לשמש כמרצה בסמסטר אביב הסמוך אולם כן הוגדל היקף משרתו כמתרגל ב- 50% (סעיף 6.2 לתצהיר התובע; סעיף 18 לתצהיר פרופ' פינצ'ובר).  בחודש 4/09 שלח התובע מכתב תלונה נוסף לנשיא הנתבע בו הלין שוב על אפליתם בפקולטה למתמטיקה של עולים חדשים מבריה"מ בעלי תואר שלישי (נספח 14 לתצהיר התובע).  הנתבע -  באמצעות המשנה לנשיא שלו - השיב לתובע כי לאחר שבירר את התלונה עם דיקן הפקולטה  - מצא כי תלונות התובע אינן מבוססות, תוך שהוא מפנה את התובע לתשובתו בכתב של דיקן הפקולטה אשר דחה את טענות התובע והסביר כי עולים מבריה"מ מופלים דווקא לטובה בפקולטה (נספח 5 לתצהיר פרופ' פינצ'ובר; נספח 21 לתצהיר התובע). 

7.              יש להטעים כי התובע העיד כי פרט לפניות אלה בכתב, נעשו על ידו פניות נוספות בעל פה בדבר הפליה, ובשל תלונות אלו לא מצאה הפקולטה לפגוע בו (עדותו בעמוד 7 לפרוטוקול).  

סיום העסקת התובע על ידי הנתבע

8.              בחודש 6/09 זומן התובע לשימוע בענין המשך העסקתו בפקולטה.  השימוע נערך בנוכחות התובע וכן בנוכחות דיקן הפקולטה וסגן הדיקן פרופ' פינצ'ובר.  הודע לתובע כי בכוונת הנתבע לסיים העסקתו משום שעבר את גיל פרישה חובה וכי מדיניות הפקולטה היא שלא להעסיק חברי סגל נלווה מעבר לגיל זה פרט למקרים חריגים (סעיפים 8.1-8.2 ונספח 27 לתצהיר התובע; סעיף 23 לתצהיר פרופ' פינצ'ובר).  התובע ביקש להשיב בכתב וניתנה לו אפשרות כזו.  בתשובתו בכתב ביקש התובע שלא לסיים את העסקתו, תוך שנקב בטעם לפיו פרישתו תהיה כזו ללא קבלת קצבת פרישה מפנסיה.  בחודש 7/06 הודיע הנתבע לתובע כי לאחר שבחן את תשובת התובע, הוחלט לסיים את העסקתו בשל מדיניות הנתבע שלא להעסיק מורים מעבר לגיל פרישה, פרט למקרים חריגים.  לאור זאת, סמסטר ב' בשנת הלימודים תשס"ט היה הסמסטר האחרון בו הועסק התובע על ידי הנתבע.  בסמסטר א' בשנת הלימודים תש"ע כבר לא הועסק על ידו.     

הפלוגתא הדורשת הכרעה

9.              בהחלטה מיום 30.1.12, במסגרת הדיון המוקדם, נקבע כי הפלוגתא בתובענה הינה האם סיום העסקת התובע בשנת 2009 נעשה - כטענת התובע - בשל מכתבי התלונה שלו מהחודשים 1/09, 4/09 בדבר אפליה, או שמא נעשה הדבר - כטענת הנתבע - בשל כך שהתובע עבר את גיל פרישה חובה.  פלוגתא נוספת עניינה הסעדים להם זכאי התובע ככל שיקבע כי פיטוריו היו שלא כדין.  בהחלטה  זו נקבע כי במסגרת התובענה אין פלוגתא שעניינה האם נכונה היתה תלונת התובע בדבר אפליתם בפקולטה של חברי סגל נלווה יוצאי בריה"מ.  בענין זה יש ליתן את הדעת כי הנתבע לא טען בהגנתו כי הסיבה לסיום ההעסקה היתה היותן של התלונות כוזבות.  משכך, ההגנה המוקנית לתובע מפני פיטורים אך בשל שהגיש מכתבי תלונה שעניינם אפליה, אינה מותנית בשאלה האם מכתבי התלונה היו מבוססים (סעיף 6 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.  השוו: סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ו - 1997).  טעם נוסף לכך שאין לדון בשאלת נכונות מכתבי התלונה היא שמכתבים אלה עוסקים בצדדים שלישיים שכלל לא ברור האם סבורים הם כי הופלו לרעה והאם מבקשים הם לברר ענין זה בבית הדין.  עוד נקבע בהחלטה כי השאלה האם בפועל הופלה התובע לרעה בשיבוצו לתפקידי הרצאה, במובחן מתרגול, איננה רלוונטית לתביעה, שכן זו אינה עוסקת בתפקידים אותם ביצע התובע בפועל בתקופת העסקתו, אלא אך בשאלת הסיבה לסיום העסקתו.  נקבע שם גם כי שאלת האפליה אינה רלוונטית לסעדים, שכן התובע אינו מתנגד כי במסגרת השבתו לעבודה בנתבע יושב לתפקיד מתרגל. 

10.          התובע טוען כי הסיבה האמיתית לפיטוריו לא היתה הגיעו לגיל פרישה חובה, כי אם מכתבי התלונה ששלח לנתבע בחודשים 1/09 ו- 4/09.  בענין זה טוען התובע, בין היתר, כי יש ליתן משקל לסמיכות הזמנים בין ההחלטה על סיום ההעסקה לבין מועדי התלונות ששלח; כי המשיך להיות מועסק על ידי הנתבע במשך כשלוש שנים לאחר הגיעו לגיל פרישת חובה; כי הנתבע נוהג להעסיק בפקולטה חברי סגל נלווה מעבר לגיל פרישה; כי לא ניתן לו מכתב סיום העסקה בו נרשם כי הסיבה לסיום העסקתו היא הגיעו לגיל פרישה חובה; וכי אף ארגון סגל ההוראה בנתבע תמך בטענות התובע.  התובע עותר למתן צו עשה להשבתו לעבודה בפקולטה; לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמסיום העסקתו ועד השבתו לעבודה וכן לפיצויו בסך של 10,000 ש"ח בגין פיטוריו שלא כדין. 

11.         הנתבע טוען, בין היתר, כי סיום ההעסקה היה בשל הגיע התובע לגיל פרישה חובה; כי מדיניות הנתבע היא לסיים העסקה בגיל פרישה חובה פרט למקרים חריגים; כי רמת ההוראה של התובע היתה בינונית ולא גבוהה; וכי אין לקשור בין מכתבי התלונה לסיום ההעסקה, שכן גם בעבר שלח התובע מכתבי תלונה ואלה לא הביאו לסיום העסקתו. הנתבע מכחיש את זכאות התובע לסעדים הנתבעים על ידו.     

דיון והכרעה

12.         בעניינו של התובע, גיל פרישה חובה הוא גיל 66 (סעיף 7 לחוק גיל פרישה; סעיף 11 לתצהיר יגאל כהן).  במועד ההחלטה על סיום העסקתו, הועסק התובע תקופה של כשלש שנים לאחר גיל פרישה חובה.  אין להתעלם גם מהסמיכות בין ההחלטה על סיום ההעסקה לבין מועד משלוח מכתבי התלונה בחודשים 1/09, 4/09.  משכך, השאלה העיקרית שיש להכריע בה היא האם הנסיבות בחודש 6/09 - אז קויים השימוע בדבר סיום ההעסקה -  היו שונות מאלה שחלו בתקופת שלש השנים בהם הועסק התובע לאחר גיל פרישה חובה והאם יש בהן כדי לתמוך בטענת הנתבע.  לאחר שנתנו את דעתנו לחומר הראיות ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי לא נפל פגם בסיום העסקת התובע, וכי התובע לא הצליח להוכיח כי סיום העסקה זה נעשה בשל מכתבי התלונה.

13.         פרופ' פינצ'ובר הסביר בעדותו כי בחודש 6/09 נוכחה הפקולטה כי יש אנשים חדשים שרצו להכנס למערכת, וכי היה עודף של מרצים ומתרגלים בהשוואה לכמות הקורסים.  הפקולטה היתה מעוניינת ברענון השורות, על מנת לפנות מקום כך שיתאפשר לה לקלוט לשורות חברי הסגל הנלווה שלה מי שסיימו תואר דוקטור ופוסט דוקטורט, שכן אחרת יפנו אלה למוסדות אחרים.  מטרתה היתה גם להעסיק - בהוראה - סטונדטים מצטיינים ובצורה זו לעודדם להמשיך במחקר אצלה.  בשל כך, החליטה הפקולטה במועד זה לאכוף את מדיניות הנתבע שלא להעסיק אחרי גיל פרישה, מדיניות שלא נאכפה עד אז בשל העובדה כי אנשים פרשו מהעבודה מרצונם הטוב (עדותו בעמודים 14-16 לפרוטוקול).  יגאל כהן הסביר בעדותו כי אכיפת מדיניות הפרישה בגיל פרישה חובה נעשתה במועד זה על ידי הפקולטה גם בשל שינוי במדיניות שנבע מחילופי גברי בה.  הוא הסביר כי בתקופה זו כיהן בפקולטה דיקן חדש אשר החל תפקידו בחודש 1/09, והוא ששם את הדגש על מדיניות "רענון השורות".  הוא הסביר גם כי מדיניות הנתבע היא לסיים העסקת עובדים - לרבות סגל נלווה  - בגיל פרישה חובה (עדותו בעמודים 19-18 לפרוטוקול).  הנה כי כן, בפנינו הסבר סביר ולגטימי לכך שהפקולטה בחרה לסיים את העסקת התובע על רקע הגיעו לגיל פרישה חובה.  הסבר זה - פינוי מקום של מועסקים שעברו את גיל הפרישה על מנת לאפשר קליטת עובדים חדשים וצעירים - הוא חלק מתכליות חוק גיל פרישה (בג"צ 104/87 נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749, 754 (1990)).  בהסבר זה יש גם ליתן תשובה מדוע נעשה סיום ההעסקה בחלוף שלוש שנים לאחר שהתובע הגיע לגיל פרישה.  יש בו גם להוות תשובה לטענות התובע כי לא היה הגיון להעדיף סטונדטים על פניו (סעיף 23.6 לתצהירו). 

14.         התובע העלה מספר אפשרויות אשר לטעמו היו מאפשרות לשבצו בכל זאת לתרגול בסמסטר א' תש"ע.  כך, למשל, טען כי לאור היקף משרתו ניתן היה לשבצו ללא קושי וכי תמיד קיים חוסר במתרגלים (סעיפים 24.3-24.4 לתצהיר התובע; סיכומיו בעמוד 24 לפרוטוקול).  דין טענות אלו להדחות.  אין פסול, ככלל, במדיניות של "רענון השורות" כפי שהסבירו עדי הנתבע, ומשכך טענות התובע, המנסות לחלוק על מדיניות זו המצויה בפררוגטיבה הניהולית של הפקולטה - להדחות.  מעבר לדרוש יצויין כי טענתו העובדתית של התובע  - בדבר מחסור תמידי במתרגלים - לא הוכחה, עת הבהיר פרופ' פינצ'ובר כי גם בסמסטר א' לשנת הלימודים יש עודף במרצים ועל הפקולטה לפעול כדי לא להפסיד את המרצים אותם היא רוצה לטפח (עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול).    

15.         הסברו של הנתבע באשר לסיבת סיום העסקת התובע מוצא עיגון חיצוני בכך שהנתבע לא המשיך, ככלל, לאחר מועד סיום העסקת התובע, להעסיק בפקולטה חברי סגל נלווה שעברו את גיל פרישה חובה.  התובע טען כי בסמסטר א' בשנת הלימודים תש"ע, שהוא הסמסטר הראשון מיד לאחר שסוימה העסקתו - המשיכה הפקולטה להעסיק ארבעה חברי סגל נלווה שעברו את גיל פרישה חובה.  מדובר  בד"ר פוסטילניק, ד"ר סקצ'ק, ד"ר שמוקלר ופרופ' גרנובסקי (עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול).  טענה זו, התברר, אין לה בסיס ואין בה כדי לתמוך בטענות התובע.  הוברר לנו כי פרופ' גרנובסקי הינו איש סגל בכיר לשעבר התורם מזמנו בפקולטה בהדרכה של סטדונטים במסגרת עבודת המוסמך שלהם.  הוברר שאינו מעביר הרצאות פרונטליות וכי אינו מקבל שכר על פועלו.  באשר לד"ר שמוקלר, התברר כי עקב טעות לא סוימה העסקתה יחד עם התובע.  משהתברר לפקולטה כי חברת סגל נלווה זו עברה את גיל הפרישה, סוימה העסקתה בתום סמסטר א' לשנת הלימודים תש"ע.  באשר לד"ר סקצ'יק, הסביר פרופ' פינצ'ובר כי מדובר במדען מוערך מאוד אשר עובד אך בתפקיד של בודק תרגילים, מבלי שיש לו מגע ישיר עם הסטונדטים, וכי אין הרבה אנשים שמסוגלים לבצע את התפקיד במקומו.  בכל הנוגע לד"ר פוסטילניק, התברר מעדותו של פרופ' פינצ'ובר כי מדובר במקרה יוצא מן הכלל של חבר סגל נלווה, מרצה, בעל הישגים מרשימים שהצדיקו המשכת העסקתו על אף שעבר את גיל הפרישה.  כן הוברר כי במועד סיום העסקת התובע, סיימה הפקולטה העסקתו של חבר סגל נלווה נוסף בשם פולינגר (עדות פרופ' פינצ'ובר בעמודים 14, 16-17).  הנה כי כן, מתברר כי בסמוך לסיום העסקת התובע, סיימה הפקולטה את העסקתם של שני חברי סגל נלווה נוספים  - פולינגר ושמוקלר - בשל הטעם שעברו את גיל פרישה.  בכך יש לתמוך בטענה כי החל מחודש 6/09 החלה הפקולטה ליישם מדיניות של פרישת סגל נלווה שהגיע לגיל פרישה חובה.  התברר כי חבר סגל נלווה אחר - גרנובסקי - אינו מעביר שיעורים פרונטליים אלא נותן הדרכה אישית לסטונדטים לתארים מתקדמים ללא קבלת שכר, ובכך נבחן מקרהו מהתובע אשר כלל לא עסק בפעילות זו וכן קיבל שכר תמורת עבודתו.  מקרה זה, כמו גם מקרהו של סקצ'יק, יכולים לדור בכפיפה עם מדיניות הפקולטה של רענון השורות, שכן אין בתפקידם של שני אלה כדי למנוע קליטה לתפקיד הוראה  - הרצאה או תרגול - של סטונדטים מצטיינים או חוקרים מוערכים.  התברר כי יש רק יוצא מן הכלל אחד - פוסטילניק - שהמשך העסקתו בתפקיד דומה לזה של התובע הוסבר בכישוריו יוצאי הדופן.  קיומו של יוצא מן הכלל אחד, כאשר ניתן לו הסבר סביר, גם הוא יכול לעלות בקנה אחר עם מדיניות "רענון השורות" של הפקולטה.